• נעמי גלילי

שיתוף גאווה 18.6.20

כמעט שבת שלום לכם,

חודש גאווה !

אז ברור ומובן שכולנו גאים. כ ו ל נ ו . לפחות כל אחד מאיתנו במשהו, ואם לא, הבטחה שלי, בסיום הפוסט מחכה לכולכם הזדמנות כזו. רק שאני ארשה לעצמי כבר עכשיו שכן אני חלק מקהילה שלמה שכשמה כן היא, קהילה גאה. כזו שהיתה צריכה לקבור את עצמה בתוך ארונות ומרתפים חשוכים מהסכנה הכרוכה בלממש צורך בסיסי ואנושי כל כך באהבה.

ויש, לצערי, המאמינים שעודנה.

השבוע נחשפתי להתכתבות בין שני מתבגרים בני 13, בן ובת. הם חברים טובים. לידיי הגיע דף אחד מההתכתבות והנכתב בו הדיר שינה מעיניי. אני כותבת את הפוסט הזה בכאב גדול. אני מוצאת את עצמי בוכה וכועסת כל כך. יש בי חלק אינפנטילי, כנראה, שמסרב להאמין שגם היום בשנת 2020, ובין מתבגרים החשופים לכל מדיה אפשרית, קיימת כזו בורות. לאשת החינוך שבי ברור ובהיר שסביבת החיים הראשונית הקרובה: ההורים, הבית, המשפחה,הגן הם אלה המשפיעים הראשוניים, וכתוצאה מכך, העיקריים לגיבוש עולמו העשיר או הצר של הילד.

ובחיים כמו בחיים, בתוך שבוע שכולו גאווה אינטרנטית בלי לצאת לרחובות כי קורונה, אני מקבלת הודעה משמחת מחבר,רועי יולדוס-רייס, על אודות ספר שיצא לאור לכבוד חודש הגאווה השנה :"יום של גאווה" (מיד דאגתי לעותק אינטרנטי ולעותק ממשי וחתום הכולל הקדשה אישית ממנו כמובן).

בעשרים שנותיי כמנהלת גנים וגננת בעצמי, בכל שנה לקראת יום המשפחה, הייתי עמלה בלי סוף לחפש עוד ועוד דרכים יצירתיות להביא את נושא המשפחה לגן. כאשת חינוך שהיא חלק מהקהילה הגאה, דאגתי להביא שירי ילדים וספרים בנושא משפחות אחרות, שהחלו להיות נפוצים יותר ויותר בשנים האחרונות, ועדיין... לא היה ספר ילדים אחד שהסביר או תיאר את המצעד ומשמעותו, או הביא לדיון באופן המותאם לילדים את הפחדים והקשיים של חבריי לקהילה.

אילו רק היה לי הספר הזה כשהייתי גננת. אילו רק הספר הזה היה חובה בתכנית הלימוד השנתית. ברגישות, בצבעוניות, ותוך התייחסות ופנייה מושכלת לילדים ולחיבורם הטבעי לעולם הפנטזיה, רועי מביא לידי ביטוי את "מכשפת הבושה", את המלחמה ב"קשת", את המצעד הצבעוני והשמח אל הפינאלה המרגש שבסיומו הטוב מנצח. כמו שמתאים לילדים. כמו שהייתי רוצה לספר בגן שלי, לחנך ילדים, לספר לילד הזה שכתב, ולצרוח לעולם !!!!

כי כשיושבת ילדה וצריכה להרגיש שיש לה במה להתבייש על מי שהיא, מכשפת הבושה כמוה כמו חץ שננעץ בתוך הבטן. בתוך הבטן שלי, ושל רבים מחבריי לקהילה. ואיני יודעת, רועי, אם התכוונת או לא, ואולי זה בכלל אותו מכתב שהתגלגל לידי בכזו סמיכות, אבל המאבק של השתיים המרחף, מאיים ומסכן את המצעד בספר עורר בי, נעמי, את זיכרון המצעד הארור בו המכשפה איימה והצליחה לרצוח את שירה בנקי ז"ל.

לצערי, ממפגשים עם מתבגרים נוספים בהרצאות שערכתי השבוע בנושא גאווה, אני מגלה, כי לא מוסבר ולא מתווך לילדים/מתבגרים וגם לא לאנשי החינוך המלווים אותם יום יום באופן מוגדר, או כחלק מתוכנית לימודים מותאמת, כך שיוכלו להתחבר ולהבין. לפוגג את הפחד, לקרב. יש להתעורר ולעורר מודעות כבר בגיל הרך, ובמהרה. יש לתת מקום וביטוי שכן משפחות של הקהילה נמצאות וחיות ביניכם. אני, האחיין, בת הדודה, הבת של החברה שלכם.

הבורות מובילה לשנאה

חוסר ידע מוביל לטעויות ושנאת חינם

והמכתב והספר והילדונת בת השתיים עשרה וחצי שרק רצתה שהחבר הטוב שלה יקבל אותה. גם אם לא בחרה.

והלוואי והקשת לעולם תנצח את הבושה, אני באמת מתפללת, אבל עד שמישהו ישמע תפילותיי, תהיו חברים:

העבירו, הפיצו, שתפו, לכל מי שרק יכול לקרוא

רכשו את הספר לילדים שלכם/כמתנה לגן/ליומולדת/לסוף שנה/למורה/לגננת

(ולא, אני לא מקבלת תמלוגים מהספר)

האמינו לי, אחרי שתעשו זאת תהיו גאים בעצמכם :)

ואהבת לרעך כמוך, פזרו אהבת חינם

שבת מנוחה

נעמי


להצטרפות אל קבוצת הווטסאפ " שיתוף של שבת"

לחצו כאן: https://chat.whatsapp.com/IJqWsttCwfA8JxhGaHEUqX

362 צפיות
  • social-03
  • social-02
  • social-04
  • social-05

נעמי גלילי - מנחה קבוצות הורים ומשפחה, מוסמכת מכון אדלר ואשת חינוך בכירה
נייד: 054-2262325
מייל: naomigal24@gmail.com